אופסילמבה
דנה

הבט במילה. הנח לה לנוע.

[חזי לסקלי]

תמונותתמונותתמונות
הופס
לפניי שמתים בשקט צריך:
ללמוד איך עושים גלגלון, ולנגן על משהו, לביים הצגה, ציור ענקי, לכתוב מחזה 
ספטמבר
ג'ק פאבר-אלכוהול אחר הצהריים, יהודה עמיחי- כי מאדם אתה ולאדם תשוב, התרגשות בלתי נתפסת, שיזוף בלתי צפוי.
24.01.07
20:27
שאיפות עמוקות מציוויליזציה מסחררת

כמו לכלוך מתחת לציפורניים אני מרגישה כאוס מאחורי העיניים. יש לי הרגשה עמומה שתחתיו יש שם כאבלב.

אני משחקת קצת עם הערפל הזה, זורקת לבפנים מילה. היא צפה במשך שניות ספורות ונעלמת.

בארבע לפנות בוקר אני משוטטת בקיבוץ הזה ומעשנת עוד סיגריה ועוד סיגריה. הבחור שאני מנשקת גר בדרום ויש לו עור יבש בידיים. הבחור שאני אוהבת גר בדלת מולי פתאום ויש לו אצבעות גיטרה. כל הטרגדיה של שנות העשרה שלי במשפט אחד!

בהתנצלות על הטקסט המבולבל ועל ההיעדרות הארוכה מחיי הרשת אני מוסיפה שיר טיפשי:

 

אדם איננו אבן מדברית.
אדם שוכב במיטה
ליד רגלו אבן.
אדם מכריח עצמו לישון
הוא עוצם עיניים
מתאים את המחשבות
לקצב פעימות הלב במנוחה.

אדם אינו קם
הקימה דורשת עיניים פקוחות
יציבה פקוחה
יכולת התמודדות.

הוא מוסיף לישון.
הוא מונע מעצמו קפה
הוא לא נכנס
למטבח ביתו
לחלון שבמטבח
לוילון הפרחוני, המכוער
(מזכרת מדיירים קודמים)

בוקר בוקר הוא מוסיף לישון.
בקצה השינה קימה
בקצה הקימה קפה
בקצה הקפה חלון
מעבר לחלון
מעבר לחלון

(הסוף.)