אופסילמבה
דנה

הבט במילה. הנח לה לנוע.

[חזי לסקלי]

תמונותתמונותתמונות
הופס
לפניי שמתים בשקט צריך:
ללמוד איך עושים גלגלון, ולנגן על משהו, לביים הצגה, ציור ענקי, לכתוב מחזה 
ספטמבר
ג'ק פאבר-אלכוהול אחר הצהריים, יהודה עמיחי- כי מאדם אתה ולאדם תשוב, התרגשות בלתי נתפסת, שיזוף בלתי צפוי.
26.02.07
00:08
נפל עליי תיק

On 26/02/07, Dana F  wrote:
חמוד אתה.
לא העבירו לי עדיין, בין היתר כי אהמ.נו הוא משהו שהוא לא ממש ממש בלוגי אלא יותר...הממ..פלצני?
אבל המשחק הזה דווקא מתאים לי, אז אחלה, תודה.

 
On 25/02/07, Renan  wrote:
לא יודע אם שמת לב אבל הפלתי עליך תיק, העברתי אליך בשרשרת את משחק ה'חמישה דברים'....
http://citymule.haoneg.com/?p=199
אני יודע שאני מניאק, ויש מצב גם שאני דביל כי לא שמתי לב שהזמינו אותך לזה וסירבת כבר, בכל אופן קדימה לעבודה... או שלא.

רנן.


1. באוקטובר 2005, לפניי כמעט שנתיים, עברתי תאונת דרכים קשה. קשה זה אומר שאני הייתי מאושפזת בבית חולים במשך עשרה ימים עם פגיעה בכבד, ושאר המשפחה הקרובה שלי עם פגיעות קשות יותר או פחות, אין לי כוח להרחיב בנושא כל כך (הרחבתי בטיפולים פסיכולוגיים/היפנוטיים מספיק, תודה) אבל התוצאה של זה היא שאני מוכרחה לאכול בריא, אחרת הגוף שלי מגיב מיידית. אין שום דרך לרמות את הכבד: צ'יפס, למשל, פשוט גורם לי לישון. אלכוהול? כולם תוהים דווקא על אלכוהול. אז לידיעתכם, לאלכוהול יש השפעה הרבה פחות חמורה על הכבד מאשר חומרי מאכל בריכוזים גבוהים, הרבה-הרבה פחות חמורה משמן (גם שומנים מהחי) והרבה-הרבה-הרבה פחות חמורה מאשר תרופות. אקמול מותר לי לקחת פעם בחצי שנה, בערך. אבל כמעט ולא יצא לי לשתות מאז אותו ערב, אז ככה שאם אני מנסה, שליש ליטר של גינס ואני בריצפה.

2. באוגוסט 2006, בשיא הטיפול שאחרי התאונה, החלטתי שאני חייבת להזכיר לעצמי תמיד באיזה מקום של סבל הייתי ואיך הצלחתי לצאת משם ולבנות לעצמי חיים חדשים, שאני אוהבת יותר מהקודמים אפילו. המסר הזה לבש צורה של עוף חול, קוי מתאר בצבע בורדו, בצד הפנימי של שוק שמאל שלי. קוראים לו חואקין, ואני מתה עליו.

3. אם יש דבר אחד שאני לא אוהבת בי זה את השם שלי. דנה זה שם בנאלי עם צליל טיפשי, ריק מכל משמעות. והשם המלא שלי, למי שמכיר, נושא בחובו קונוטציות שליליות כאילו אין מחר. כדי להתמודד עם זה ניסיתי תמיד להצמיד לעצמי כינויים או לשנות לעצמי את השם. זה לא עבד. יש בכל העולם הזה יש שלושה אנשים שקוראים לי בשם אחר: חברה אחת קוראת לי פרנצ'סקה (סיפור נחמד: אני הבן אדם הכי מגושם בעולם, ניסינו לשחק כדורגל, הפסדתי קשות, והיא קראה לי על שם פרנצ'סקו טוטי) ושניים מחבריי הקרובים ביותר קוראים לי שוקי. כל ניסיון לברר מדוע עלה בתוהו, והם גם אוסרים על אחרים לקרוא לי ככה.

4. קצב הקריאה שלי פסיכי לחלוטין. אני קוראת בשליש זמן מאנשים אחרים, ומעולם לא הפסקתי לקרוא ספר באמצע למעט ספר אחד ויחיד, "זן ואמנות אחזקת האופנוע". ניסיתי שלוש פעמים ונשברתי כל פעם מחדש.

5.בגלל חוש ההיתקלות המפותח שלי עם החיים (לא יוצא יום בלי שאפול, אשרט, אשפוך, אקמט, אהרוס, אאבד ובאופן כללי אשחית) יש לי סטוק של צלקות הראוי להתכבד בו. הצלקת החביבה עליי נוצרה כשעשיתי חיתוך לינולאום (כן, אני מפסלת ומציירת ופעם חשבתי שאני אעשה הדפסים) בכיתה ז' ודחפתי לעצמי איזמל בצורת האות V לתוך האמה השמאלית. טביעות האצבע שלי נותרו פסיכודליות אבר סינס.

מישהו מעוניין להמשיך?

(הסוף.)