באופן זמני/תמידי
אור

 

משהו בין אוקיינוסים. בין ערים. בין חלומות.

ו-

בעיקר שירי אהבה

ו-

פעם הייתי גם פה

ו-

אל תפני לאחור: אין כלום מלבדך.

מרחב אינו אלא זמן בהתגלות שונה,
מקומות שאהבנו לא נוכל לעזוב"

(מקומות שאהבנו/ איוואן ו. לאליץ')

07.04.07
00:05
איך להתחיל מחדש באותו המקום

להתעורר בבוקר לתריסים פקוחים
כל השמש הזו וצלילי הרחוב של
העיר הזו שמתנשפת אותי
מבלי לעזוב
(כי בלילות רחובות אחרים
מתעקלים סביבי
ויכולה לעצום את העיניים
ולחלום
ככרות כבישים בתי קפה שלטים
בשפות אחרות)

כל השדירות פה מתעצמות
כמו (מוחקות/מסמנות) את הדרך
לכל מקום אחר

דירה בשנקין וללמוד מחדש איך לנשום בעיר שנשפתי הרחק ממני בגיל 17. פעם קראתי בספר של דיאן דיפרימה שאומרים שאם יש לך זכרונות מכל פינה של עיר זה הזמן לעזוב. היא שאלה את עצמה אם כל פיסת מוזיקה שהיא שומעת מזכירה לה משהו זה סימן שזמנה למות. היא אמרה "זה לא הגיע עד לכדי כך. עדיין." קראתי אותה לפני שנים, בלילה אחד, בעלית גג בפאריז, והזדהיתי עד כלות נשמתי. עכשיו אני כבר גדולה יחסית, וכבר עזבתי כמה ערים לאחר שספרתי זכרונות בכל פינת רחוב. והיום אני רוצה לשאול שאלה חדשה - מתי הזמן לחזור. האם מגיע רגע שבו אפשר לטול מחדש בעלות על עיר ולהכריז - הפעם הכל יהיה אחרת. אני חדשה ואיתי הרחובות יהיו חדשים.

(הסוף.)