באופן זמני/תמידי
אור

 

משהו בין אוקיינוסים. בין ערים. בין חלומות.

ו-

בעיקר שירי אהבה

ו-

פעם הייתי גם פה

ו-

אל תפני לאחור: אין כלום מלבדך.

מרחב אינו אלא זמן בהתגלות שונה,
מקומות שאהבנו לא נוכל לעזוב"

(מקומות שאהבנו/ איוואן ו. לאליץ')

18.10.07
16:11
Even If

בתערוכה שמציגה בגלריה עכשיו ישנו וידאו, שהוא מונולוג ארוך של הנערה/אשה הזו. היא מדברת על מימוש עצמי, על החיים, על ערים. משהו בורשה לא מסתדר לה - היא לא מסוגלת להיות מאושרת שם. וישנו רגע שבו היא מדברת על פאריז - איך החיים היו אם היא היתה בפאריז - והלב שלי שוקע עמוק מעבר לרצפת הגלריה. היא מתארת את תריסי החלונות בפאריז, שואלת, אתם מבינים את זה - מישהו חי שם, מתבודד מאחורי התריסים האלו, וזוכה לקום בבוקר ולפתוח אותם לרווחה ליום חדש. שהוא תמיד בפאריז.

פנים שלא מתחבאות מאחורי תריסי מתכת

היא נוגעת בי בעצב שלה, בידיעה ההיא, הנוראה, שהיא לא שייכת למקום בו היא חיה. אבל חיים, ממשיכים, לא טורחים להגיד את זה עוד אפילו, או לשאול - האם זו העיר שאחראית לאושר התושבים בה? "לעבור את ינואר במנהטן זה קשה. לעבור את ינואר ופברואר באותה שנה כמעט בלתי אפשרי" (דיאן דיפרימה).

ועדיין, אני תמיד מוצאת נחמה בבניינים. בלילות אני משוטטת שעות ברחובות תל אביב, שכל הפינות בה מרוחות זכרונות כמו קרם, דביק, ועם זאת - רך. Even If - גם אם אני כאן, גם אם אין תריסים, גם אם זו לא פאריז. אני מתמסרת לגעגועים רק כשאני מתרגשת עד כלות.

 

העבודה היא של מז'נה נובק, חלק מתערוכה קבוצתית של אמנות עכשוית מפולין. התערוכה פתוחה עד ה-17 לנובמבר. גלריה דביר - נחום 11 ת"א.

(הסוף.)