אודות דרור
דרור

אני ~פשוט~ מלך. ~ ~

27.10.02
21:51
האנשים היפים

ספירת מלאי של מה שיש עכשיו, בעצם, לא העלתה דבר. הייתי צריך ללכת קצת אחורה, וקצת החוצה כדי לראות את אשר ישנו ואת שהיה. פשוט מדי– כמה צעדים, מבט מהיר, משפחה, חברים, אלה שאינם מזה ואינם מזה. והאנשים היפים.
הם נמצאים בכל מקום, כמעט. כולם שמים לב אליהם. המבט נשאר עליהם לרגע כשהם עוברים סתם כך ברחוב, ניתק רק בעקבות מפגש עיניים מביך ממשיך בעיקול ראש מתעלם ומושלם במבט שפוף מוּבַךְ ומתנצל.
יש לי קבוצה שלימה של חברים יפים כאלה. אני אוסף אותם מבית הספר, מהצבא, מהרחוב, כמעט מכל מקום. אין להם שמות , הם לא מכירים אותי ואני לא ממש מכיר אותם. אבל הם תמיד באים לבקר אותי, החברים היפים שלי. הם אומרים לי את הדברים הכי נכונים שאני בדיוק רוצה לשמוע. הם תמיד שם כשאני צריך אותם . האנשים היפים שלי אף פעם לא מאחרים , בעצם אולי קצת , אבל רק כשאני עצבני ולא מרוכז. והם אוהבים אותי , גם אם הם לא לגמרי יודעים את זה.
לפעמים אני שוכח מישהו מהם , מהאנשים היפים שלי. אבל הוא לעולם לא יכעס עלי, כי אני לא יודע ששכחתי אותו עד אשר אני נזכר בו ובכל הזמן שעבר עליו לבד מבלי שהרהרתי בו.
לפעמים אני פשוט יודע ששכחתי מישהו , אני מרגיש את זה מבפנים . אבל אני לא זוכר מי. אני יודע שאני לא אראה אותו עוד לעולם וזה עושה לי קצת עצוב שככה סתם הוא נעלם לי. כשזה קורה אני צריך להיזכר בכל האנשים היפים שלי, כדי לראות שכולם שם. הם לא יודעים שמישהו חסר, כי הם מכירים רק אותי.
זה לא ממש הוגן שהם מכירים רק אותי, כי אז כשאני שוכח אותם הם נשארים לבד. זה לא עוזר להיות יפה כשאתה לבד.

alone.gif

(הסוף.)