דברים של עומר
עומר אחד

פתאום כבר בן 25.
זה מרגיש לי מוזר.

תל אביבי מתחיל. סטודנט מתחיל. מקווה להתחיל עוד כל מיני דברים בעתיד הקרוב.

מתאהב על ימין ועל שמאל בדמויות שלא אכיר לעולם. מתכנן יום אחד לעשות משהו גדול. משהו שיזכרו אותי בגללו.

אם הייתה לי מצלמה, הייתי מצלם את השמיים של השקיעה של אתמול.
(אם הייתי מרגיש שאני יודע איך, הייתי כותב - אבל אני מעדיף לצלם.)
היו בהם המון צבעים, ועננים שנראו כאילו ילד שיחק ומשך אותם מסביב לעצמם. כמו בסרטים.
זה אמנם סימן שמתחיל הקיץ, ושנגמר לי החורף, אבל זה עשה לי טוב.
אנשים ודברים שעומר אוהב:

(רשימה חלקית במיוחד)

02.11.02
16:58
אסור לי לכתוב כשאני במצברוח רע.

אני מנסה לדמיין איך יהיו הדברים כשאני לא אהיה פה.
קחו את אלן לדוגמה. חבר ממש טוב שלי שטס (עם יפתח וליעד)(אבל אלן חבר יותר טוב) לדרום אמריקה. בהתחלה חשבתי שזה נורא מוזר שהכל המשיך כאילו כרגיל, רק עם פחות נפשות פועלות. היתה הרגשה שכלום לא השתנה, ועכשיו אני מוצא את עצמי לפעמים יותר מחכה ל"מרץ כשהם יחזרו" משאני מחכה ל"מרץ כשאני אשתחרר". לפעמים. תולה איזושהי תקווה שכשהוא / הם יחזרו, אני ארגיש כאילו יהיה לי יותר מה לעשות. יותר חיים. יותר משהו.

עוד איזה 5 חודשים אני טס, ומשום מה יש לי הרגשה שזה לא ממש יהיה קשה לאנשים.
גם ככה אני כותב אימיילים הרבה יותר טוב משאני מדבר פנים אל פנים.
זה בטח לא משהו ששווה לחשוב עליו, אבל זה תקוע לי בראש. ומפחיד. מה אם אני אטוס לחו"ל ורק אכתוב אימיילים, בלי לקבל בחזרה? מה אם אני אחזור וכולם יהיו במקומות אחרים בחיים. חדשים. שנבנו בהתאם לזה שאני כבר לא כאן?

בכמה ימים האחרונים קרו כמה דברים קטנים שעצבנו אותי, והיו כמה שיחות קטנות או אימיילים ארוכים או קצת משניהם שהצליחו ממש להעליב אותי.
אולי סתם כי אני חושב יותר מדי, אולי כי באמת מותר לי להעלב. לא יודע.

(הסוף.)