אודות רינה
רינה

אוהבת סוכריות על מקל, צבעי קריולה בתיק והמון מחברות, מנקה את החדר רק כשהיא נדבקת לרצפה,
קונה דיסקים בתקציב של האוכל, קונה ספרים בתקציב של החשבונות וחיה על במבה בלי טלפון.
כותבת וכותבת וכותבת (לעצמה).
מדברת עם עצמה בעיקר.
סורגת צעיף סגול, תופרת לבבות מלבד שותה קפה טחון שחור בלי חלב ועם אחד וחצי סוכר.
היא בת 22 וקצת וכבר מפחדת מ - 23. כבר עוד מעט בת 25 ופחות איכפת לה.
רוצה שיהיה לי טוב. (דהה) רק האיך עוד לא ברור כל כך. אבל עובדת על זה.

12.11.02
17:21
שלום, אני נוסעת

לא ממש לחו"ל, פשוט חוזרת הביתה.
גרתי בתל אביב בשנה האחרונה וביום שישי אני עושה את אותו הדבר שעשיתי בדיוק לפני שנה, רק לכיוון ההפוך.
החדר השכור שלי מתחיל להראות כמו שהוא נראה אז, ריק, לבן, ארעי, לא של אף אחד.
החדר שלי בבית חוזר לצורתו המקורית, עמוס, מוכר, טעון.

אני לא עוזבת את תל אביב לחלוטין - רוב החיים שלי כאן. העבודה, החברים, מקומות הבילוי. אתם יכולים להוציא את הבחורה מתל אביב אבל לא את תל אביב מהבחורה.

אתמול בערב, הערב הראשון של ממש חורף (טוב, כמעט), לקחתי את עצמי לטיול באבן גבירול. עשיתי לי רשימה בראש של הדברים שעברתי בפינות השונות של העיר הזאת בשנה האחרונה. המשברים, חוסר הכסף, יאוש, אושר, תחושה מדהימה של חופש.

היו לי שניים וחצי שקלים בארנק. הכספומט שוב לא מוכן לתת לי כסף לכוס קפה. מצב שלמדתי להתרגל אליו בשנה האחרונה. (ושבגללו אני עוזבת).
אבל עדיין אפשר לקנות גלידה במקדונלד'ס בשקל תשעים. ועדיין אפשר לשבת על ספסל בכיכר רבין.
נזכרתי בפעם נוספת שהייתי בכיכר. אז זה היה היום הראשון של הקיץ. יום של שמש מפתיעה, לא חמה מדי, רק בהירה ונעימה. זה היה יום שישי, ופתאום הרגשתי שאני יכולה לעשות הכל. שאני בגובה של שני מטר, שאני יכולה לראות הכל, שכולם יכולים לראות אותי ולראות כמה טוב לי. לקחתי דיסקמן ופשוט הלכתי. עם חיוך מטופש מרוח על הפרצוף. כשהגעתי לכיכר, עליתי ל"מרפסת". לראות את העיר שלי. את האנשים, לשכב על ספסל הבטון ולחייך אל השמש. הייתי צריכה להתאפק כדי לא לשיר. כי זה מה שאני עושה כשאני מאושרת.

ועכשיו, ביום הראשון של החורף, אני שוב שם, מסתכלת על העיר שלי, חושבת מחשבות סיכום של מלנכוליה והעלאת זיכרונות.

באתר שלי, בראש השנה שעברה, אמרתי שאין לי מושג מה השנה החדשה תביא ואיך היא תראה. אבל שאני בטוחה שיהיה מעניין.

צדקתי. היה מעניין. וזה לא נגמר.

ורק כמה דברים שלמדתי השנה:
לפעמים החברים שלך, זה הדבר היחיד שעומד בינך לבין התהום. אני לא יודעת מה עשיתי בשביל לזכות בחברים כאלה, אבל אני מודה עליהם כל יום.

אפשר להתרגל לכל דבר.

אפשר לחיות על 40 שקל לשבוע. לא כיף במיוחד, אבל אפשרי.

חשבונות רצוי לשלם בזמן.

עד כאן.

רינה,
תל אביב.

(הסוף.)